צוללים קדימה/ דבורה עומר
1. אני בתור טבול:
יומני היקר, הדרך להגשמת החלום קשה יותר משציפיתי. אחרי המכתב של רוזה רק בכיתי. בכיתי על אסתר שמתארסת, בכיתי על שאין לי איש, לא משפחה ולא מקום לחזור אליו.
הייתי מאוכזב מהכל בעיקר מעצמי. החיים הקשים שברו אותי, לא יכולתי לאכול בקיבוץ, העבודה בגן הירק שיעממה אותי, והמאמץ שהשקעתי בחלקות העשב הייתה לשווא. הקבוצה שלנו סבלה מבדידות חברתית, לא התחברנו לחברי הקיבוץ והיה לנו קשה לתקשר איתם בגלל הקשיים בשפה שלא למדנו אותה ולא התקדמנו בה.
עזבתי את הקיבוץ ועברתי לקיבוץ אחר בתקווה שהמצב ישתפר אך גם שם היה קשה מאוד וכולם הציקו לי... הרסתי הכל, העבודה קשה מידיי והחיים בארץ ישראל קשים גם הם, אך אני חייב להישאר חזק במיוחד שאני לבדי כאן ואין לי לאן לחזור....
2. אני הייתי מציעה לטבול שינסה לגשת לבד לחברי הקיבוץ, שלא יוותר בכזאת מהירות על דבר שהוא מסוגל לעשות, שינסה ללמוד לבד את השפה או להתעקש ולבקש שילמדו אותו. טבול גם צריך לחזור הביתה באיזו נקודה, בנקודה שהכל נראה לו טוב ולנסות לשכנע את אביו והסביר לו מדוע נקט כך.
3. בעד:
-התחלה חדשה
-מזל חדש
-שם עם ברכה
-לשכוח את העבר הקשה
נגד:
-לשלוח עדכון לכל קרוביו כדי שיוכלו לאתרו
-קשה להתרגל
-מחיקת העבר
4. שיר מתקשר לטבול כך שהמילים שלו מסיבות על כל הדברים שנתנו לאדם את השם הזה, השם שיחודי לו. טבול החליט לשנות את שמו, הוא בעצם בחר לשנות הרבה מאוד בחירות שנעשו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה